חברי הנהלה יקרים.

החלטה אותה קבלתם בעקבות ביטויו של סכנדר ערב טכס האוסקר לא מקובלת עלי.

אני לא מתייחס לפולמוס הפוליטי שנוצר. אני מתייחס לעלבון הצורב שאני חשתי בדבריו כאשר אני ומאות אחרים הצביעו עבור סרטו, שמחו בהצלחותיו כבמאי וכאומן. מי העלה על דעתו שיקח במה זו ויפוך את אחד הארועים החשובים לקולנוע הבינלאומי וינצל אותו לצרכים הפוליטיים האישיים שלו.

אני מרגיש טעם של בגידה בי ובאנשי קולנוע אחרים שסמכו ידיהם נטו עליו ושמו יהבם על סרטו. ציניות ושפלות שאין כדוגמתה. מצד שני אינני מוכן שהשלטונות יתערבו. אנשי הקולנוע בוגרים מספיק כדי לטפל בסיטואציות מעין אלו בעצמם.

איתן אבן

גילוי דעת אישי מאת שאול דישי

אחד משני הבמאים של הסרט הישראלי "עג'מי", הבמאי הלא-יהודי מביניהם – סקנדר קופטי (או קובטי) הצהיר שהסרט הוא ישראלי רק מהבחינה הטכנית והוא "לא מרגיש שהוא יכול לייצג את ישראל כיוון שישראל אינה מייצגת אותו".

כנראה הייתה לקופטי הרגשת בטן שהוא לא עומד לזכות בפרס המוזהב הנכסף, שהרי אם הוא כן היה מאמין בסיכויי זכייתו – הוא היה שומר את הצהרותיו הנוקבות לבמת הזכייה ולא למשחק המקדים, שהסתיים מבחינתו אפילו לא במשגל נסוג.

כדאי להעיר ולהזכיר לבמאי היפואי המוכשר – לפחות לדעתם של רוב המצביעים מבין חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע – שהסרט שלו נבחר על ידם השנה על מנת לייצגם בתחרות סרטי האוסקר במסגרת "פרס הסרט הזר" בה נכללים הסרטים שאינם דוברים אנגלית. למסגרת הזאת מתקבלים לפי שיוך מדינתי בלבד, והראייה לכך היא העובדה שאם מתקבל סרט כלשהו למסגרת זו – הוא היחידי להתקבל מאותה מדינה באותה שנה.

סקנדר קופטי היה צריך להצהיר פומבית מיד לאחר היבחרו או לאחר ימים אחדים, שהוא – עקב פיצול חמור בזהותו הלאומית הפנימית, לא מרגיש שהוא או הסרט לבימויו הוא שותף "יכולים" לייצג את המדינה "ישראל" שכן: חברי האקדמיה ששלחו אותו כנציגם המקצועי, לא שיערו שהוא ישמור הצהרתו זאת לרגע האחרון והמאוחר מידי מבחינתם – כשהוא כבר שם, חנוט בטוקסידו שחור, והשתן ממלא את עורקיו העיליים עד להתפקע.

חברי האקדמיה הצביעו בעד סרט ישראלי הדובר בעיקרו בערבית יפואית, מתוך כוונה שהסרט יקבל את מלוא הזרקורים והסיכויים בתחרות האוסקר, ולא על מנת שאחד מיוצריו יעניק להם בתמורה סטירת לחי או יריקה בפנים ממרחק טראנס-אטלנטי.

עזות המצח וכפיות הטובה של אחד מיוצרי הסרט שבאו לידי ביטוי אומלל באמירתו המחפירה של הבמאי סקנדר קופטי, הם יריקה מטונפת, מגעילה, ודביקה בפרצופם של כל אחד ואחת ממצביעי האקדמיה הישראלית לקולנוע.

קופטי לא הסתפק ביריקה אופנתית שגרתית ובלתי-רצונית לבאר ממנה הוא שתה ושותה, הוא לא רק זלזל במימון הציבורי שהמדינה "שאינה מייצגת אותו" העניקה לו, בעיקר הוא עמד על המקפצה הקולנועית הגבוהה בעולם וירק בפרצופם ההמום של שולחיו חברי האקדמיה שהצביעו עבור הסרט שלו באהבה והערכה של אמת.

כפסע היה בינו לבין השתנה אמיתית וקולחת במקרה של זכייה ממשית.

כקולנוען ישראלי ויוצר החבר ומצביע באקדמיה הישראלית לקולנוע, אני חש נעלב, מרומה ונבוך מול עזות המצח והבוגדנות המקצועית הכל-כך נחותה של אחד המועמדים שהחלטנו לשלוח לטקס העולמי. לא רק שהוא לא ניהנה מן הייצוג שהטלנו עליו בתום ליבנו – אלא שהוא מנע ממועמדים נאותים אחרים כמו "לבנון" ו"סיפור גדול", "היו לילות" ו"בודדים" מלייצג אותנו בכבוד ובהגינות חברית, אמנותית ומקצועית נאותה.

ייעוץ זוגי