מאת אריק בורנשטיין

אפריל 2006. אצטדיון הכדורגל בטהרן. לראשונה בתולדות נבחרת הנשים האיראנית בכדורגל נערך משחק ידידות רשמית של פיפ"א, מול קבוצת כדורגל נשית מברלין. השחקניות בשתי הקבוצות מכוסות מכף רגל עד ראש - חולצות ומכנסיים ארוכות וכיסויי ראש. השלטונות האיראנים מאשרים רק לנשים להיכנס לאצטדיון ולצפות במשחק וכ-1000 נשים נמצאות בקהל באקסטזה, כאשר הנבחרת האיראנית המקומית משווה את התוצאה ל 1:1. מחוץ לאצטדיון מסתובבים חבורות של גברים המנסים להציץ ולראות את הנשים משחקות, אך נאסר עליהם להיכנס לאצטדיון.

"הבנות האיראניות משחקות בלי קהל באולם סגור, וזאת היתה הפעם הראשונה שהן שיחקו מול קהל ונגד קבוצה זרה. הבנות האלה נבונות, יש להן חלומות ויש להן זכות לרדוף אחרי החלומות שלהן. בסצנה שהגברים חיכו מחוץ לאצטדיון חשבתי לעצמי, איזה כיף להיות לראשונה בצד השני!", כך מספרת רושי נאג'ד, מפיקת הסרט "FOOTBALL UNDER COVER", שהגיעה לארץ כאורחת ביה"ס סם שפיגל להעביר לתלמידי מגמת ההפקה והתסריטאות של הביה"ס סדנאת פיצ'ינג.

אפשר להבין מדוע יריב מוזר, ראש מגמת הפקה יוזמת בסם שפיגל, התעקש להביא דווקא את נאג'ד לארץ להעביר לתלמידים שיעור בפיצ'ינג. מוזר מספר שנאג'ד מלמדת את הנושא בכמה מוסדות אירופאים והיא חברה מוערכת בפורום המפיקים האירופי. על ביקורה של נאג'ד בארץ עמל מוזר כחודש וחצי לפני הגעתה, במגעים קדחתניים מול הרשויות הישראליות, שכן נאג'ד היא ילידת איראן שמתגוררת בגרמניה כבר 30 שנה.

 מתוך הסרט FOOTBALL UNDER COVER

נאג'ד עזבה את איראן לגרמניה בשנת 78', שנה לפני פרוץ המהפכה האסלאמית במדינה. בגרמניה למדה הנדסה וכן תיאוריה של מדעי המחשב. "עשיתי תזה על פתרון בעיות בינה ברובוטים, שהמידע שהם אוגרים יהפוך לישים והם ילמדו איך לפתור בעיות."

מדובר בנושא רחוק מאד מהפקת סרטי קולנוע.

"הייתי משועממת מעבודתי. התחלתי לעבוד בסינמטק בקרלסוהה שם גרתי, הפקתי פסטיבל קולנוע ובמקרה התקבלתי להתמחות בתחנת טלוויזיה, התחלתי להפיק על סטים, הקמתי חברת הפקה וזה מה שאני עושה עד היום. האמת שזה מזל, כי תמיד הייתי לומדת נושא עד הסוף ומשתעממת ממנו. בהפקה יש כל הזמן חידוש, כל הזמן לומדים. זה גם היתרון בהפקה על בימוי, אני יכולה לעשות 3 סרטים בשנה וללמוד וכבמאית, אם אני מאד טובה ומהירה אעשה אולי סרט אחד בשנה."

מעניין לגלות שמאז 78' נאג'ד לא חזרה למולדתה, גם לא בעת צילומי משחק הידידות בין קבוצות הנשים. "באותה תקופה היו לי צילומים של סרט נוסף", היא מסבירה. לשאלה אם לא היתה רוצה לבקר במקום בו גדלה, מתלבטת נאג'ד ועונה: "המשפחה שלי בגרמניה, לי לא נותר דבר באיראן."  

"FOOTBALL UNDER COVER" זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין 2008, ובאמתחתה של נאג'ד, שהקימה ומנהלת את חברת ההפקה הגרמנית flyingmoon שמתחמה בקו-פרודוקציות ברחבי העולם, מספר סרטים תיעודיים ועלילתיים שזכו להצלחה וקטפו מספר רב של פרסים ברחבי העולם.

מה הסוד של מפיק מוצלח?

"מפיק צריך להיות אדם שמבין קהל, מבין סיפורים, מבין ביזנס ומיירט בעיות מצוין, הרי בעיות צצות כל הזמן. למעשה, מפיק צריך להבין בחיים. עד שסרט מוכן לוקח בין 3-5 שנים. האם הסיפור עדיין יהיה רלוונטי אז? מפיק צריך להבין בכל הדברים הללו בשביל להצליח".

עד כמה חשובה יכולת גיוס הכספים של המפיק?

"חשוב מאד. לכל סרט מבנה מימון שונה. צריך להגדיר את קהל היעד של הסרט ולתכנן את המימון. אצלנו בגרמניה לכל מחוז יש קרן קולנוע אזורית, ולפי החוק צריך להוציא את הכסף באותו אזור שהקרן שמימנה את הסרט יושבת בו. בנוסף, בגרמניה מפיק צריך להשקיע מכיסו 5% מהתקציב של הסרט. 3% יכול להיות בדיפר (לאחר שהסרט מכסה את ההשקעה, א.ב) אבל 2% חייב להיות בכסף. כך, בסרט עם תקציב של מיליון יורו, המפיק צריך להשקיע מכיסו 20 אלף יורו".

בדומה לישראל, גם בגרמניה מחויבים ערוצי הטלוויזיה להעביר כספים לתעשיית הקולנוע, אך בשיטה שונה מזו הנהוגה בארץ בה גופי השידור מתחייבים להעביר כסף להפקות, והכספים במקרים רבים מתמהמהים, נדחים ואף מקוצצים. בשיטה הגרמנית, כל ערוצי הטלוויזיה, הציבוריים, המסחריים והכבלים מעבירים אחוז מסוים מהכנסותיהם ישירות לקרנות הקולנוע האזוריות. מימון נוסף של תעשיית הקולנוע הגרמנית מגיע מבעלי אולמות הקולנוע, שמפרישים מכל כרטיס שנמכר סכום קטן לקרנות הקולנוע. בגרמניה כ- 27% מהסרטים המוצגים באלומות הקולנוע הם סרטים גרמנים, כאשר הרוב יתר הסרטים מגיע מארה"ב, וכך נוצר מצב שחלק מהמימון לקולנוע המקומי מגיע למעשה מהוליווד.

עם זאת, נאג'ד מספרת שכיום קשה יותר להשיג מימון לסרטים. "המשבר הכלכלי פגע בכולם וישנו האינטרנט שאיש עדיין לא יודע באמת איך להתמודד איתו. יש הרבה פרויקטים בשטח, המשכורות עולות ויש פחות כסף." שינוי נוסף מרכזי עליו נאג'ד מצביעה היא אצל הסוכנים שמוכרים את הסרטים ברחבי העולם. "רק לפני כשנתיים היינו מקבלים מקדמות על חשבון מכירות עתידיות בסכומים גבוהים משמעותית מהיום. פעם הקאסט היה מספיק כדי למכור סרט, או זכייה בפסטיבל קאן, אך היום זה לא כך. צריך סיפורים מצוינים, והסוכנים הגדולים לא יודעים למכור סרטי איכות, אבל יש סוכנויות קטנות יותר שמתמחות בכך. אבל אין ספק, היום קשה יותר לעשות סרטים מבעבר"

סרט בולט נוסף שהפיקה נאג'ד הוא "full metal village", שהיה בין הסרטים הדוקומנטריים הנצפים בכל הזמנים בגרמניה באולמות הקולנוע, וב 2007 משך 200,000 צופים לאולמות. הסרט מציג כפר קטן ומנומנם בצפון גרמניה שפעם בשנה הופך לזירה לפסטיבל הרוק הכבד הגדול ביותר באירופה. מדי קיץ מגיעים לכפר כ 100,000 חוגגים שמשנים את פני האזור השקט. "למעשה הסרט הוא סיפורו של הכפר ותושבי המקום שמתגלים כאנשי עסקים ממולחים. אני גאה מאד בסרט - הוא נעשה בתקציב קטן וזה היה סרטה הראשון של במאית קוריאנית אלמונית. כשסיימנו את העבודה על הסרט, אף סוכן לא רצה לקחת אותו. הסוכנים הגדולים אמרו שזה סרט קטן, הסוכנים הקטנים לא חזרו אלינו והחלטנו למכור את הסרט בעצמנו, מה שהתגלה כהחלטה נבונה."

 מתוך הסרט full metal village

לחברה של נאג'ד מקור מימון מרכזי נוסף - קופרודוקציות, וכפי שהיא מספרת, מדובר בעסק שמבוסס על אמון.

"רוב הקו-פרודוקציות הם עם אנגליה וצרפת, שם נמצאים סיפורים רבים ואבל יש לנו הפקות בכל העולם - ארה"ב, אירלנד, טורקיה, איטליה, סין ועוד. יש חברות שאנחנו מפיקים איתם כבר שנים. זה כמו נישואין מוצלחים - זה מבוסס על אמון ואם זה טוב ממשיכים לעבוד."

מה לגבי קו-פרודוקציות עם מפיקים ישראלים?

"ניסינו אבל ברגע האחרון גוף השידור הגרמני אמר לא. אני יכולה להגיד שכרגע אני במגעים אם 2 מפיקים ישראלים. בכלל, בארץ יש מפיקים מעולים, וקרן קולנוע מצוינת (קרן הקולנוע הישראלית, שבראשה עומד כתרי שחורי). כתרי אדם גדול, הוא מזהה כישרון ותומך בכישרון של יוצרי סרטים. יש לו הבנה עמוקה של סרטים - הוא יודע אילו סרטים הקרן צריכה בשביל לגדול, הוא דוחף אותם קדימה והעובדה היא שרוב הסרטים שהקרן מפיקה מאד מצליחים מחוץ לישראל. למעשה הוא סוג של שדכן, תמיד שאני פוגשת אותו בפסטיבל קאן הוא ניגש אלי עם פרויקטים ויוצרים. זה לא רק עניין של כסף, הוא יודע לעשות את החיבורים הנכונים".

כיצד נאג'ד התרשמה מהסטודנטים הישראלים ניתן ללמוד מדבריה כי, "הלוואי שהייתי יודעת עברית".

"אם הייתי מפיקת טלוויזיה, הייתי חוטפת כמה רעיונות שהציגו הסטודנטים בסם שפיגל בשתי ידיים. הסיפורים שלהם מפותחים, הם רעבים, הם תומכים, ממש הופתעתי מהם. בד"כ אני מלמדת בוגרים, והם הפתיעו אותי ברמה שלהם. אם הייתי יודעת עברית הייתי פותחת פה סניף. במחשבה שניה, יש בישראל מספיק מפיקים טובים."

את נחשבת לפיצ'רית מומחית. מה לימדת את הסטודנטים?

"קשה לי להעיד על עצמי, אבל הכי חשוב להבין, אתה לא מציג את הפרויקט, אתה מציג את עצמך. אם אתה מנסה למכור קומדיה, ואתה מציג אותה בצורה מונוטונית וחדגונית, זה לא יעבוד. העניין הוא לא לשחק כאשר מציגים, צריך לחיות את הסיפור משום שהכל טמון ברגש. בסרט קולנוע העניין אינו בעלילה, אלא הדמויות והיחסים בניהן. כאשר נזכרים בסרט שאהבנו אנו זוכרים אולי סצנות ספציפיות, אך בעיקר את הדמויות והיחסים. בגלל זה לא משנה עם הדמות היא צעירה בת 22 או אדם מבוגר בן 60, חשוב איך הדמות מתנהגת, ובפיץ' שאורכו 5 דקות חשוב לתאר את הדמות שתופיע על המסך 90 דקות.

נאג'ד מביאה לדוגמה סרט ישראלי בו דמות הגיבור היתה מוצלחת. "ראיתי את "סיפור גדול" בפסטיבל סארייבו. יש שם גבר עם משקל עודף שחולם להיות לוחם סומו - לקחת את התכונות הפיזיות שלו ולהצליח איתן, מאד הזדהיתי עם זה."